גזר דין בתיק תו"ב 7812-12-11

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, באי קיום צו בימ"ש עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, וכן שימוש חורג במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 204(א) ו- 204(ב) לחוק הנ"ל.

על פי האמור בכתב האישום, ביום 11/1/04 הורשע הנאשם בתיק פלילי 4631/03 בבניית בניין מגורים (קומת קרקע) בשטח של כ- 120 מ"ר, במקרקעין שייעודם חקלאי וציווה עליו להרוס את הבניין האמור, אך עד היום לא עשה כן.

ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר בענישת הנאשם, וזאת בשים לב למהות העבירות המיוחסות לו וכן לעובדה כי מדובר בהרשעה שנייה של אי קיום ביהמ"ש בתיק עמ"ק 21286/06, לאחר שביום 20/1/07 הורשע הנאשם על פי הודאתו בביצוע עבירה זו.

לפיכך, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש במתחם העונש ההולם שעומד, לדידה, על עונש מאסר בפועל - מבלי לפרט את המתחמים - כך שיוטל עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, מימוש התחייבות כספית עליה חתם הנאשם במסגרת הרשעתו בתיק עמ"ק  21286/06 (להלן- " התיק הקודם"), קנס הולם וחתימה על התחייבות.

לעומת זאת ביקש הסנגור להקל עם הנאשם, משום שנענש בעבר בחומרה בגין מעשיו וכן בשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות, שכן הנאשם הוא אב לילדה בת 5 שנים, שסובלת ממחלה שמחייבת טיפול מתמשך ואשפוזים בבית חולים.

אשר לבנייה עצמה טען הסנגור שהנאשם החל בהליכים להכשרתה והגיש לוועדה תכנית מפורטת לשינוי ייעוד הקרקע, על מנת לסלול את הדרך בפניו להוציא היתר בנייה. אשר להתחייבות טען הסנגור, כי אין מקום להורות על מימושה, זאת בשים לב לפגם אשר נפל בה, שכן ביהמ"ש, בתיק הקודם, הטיל על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל במידה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות אשר עמדה על סך של 50,000 ש"ח. בעוד שלפי סעיף 74 לחוק העונשין, ביהמ"ש מוסמך להטיל מאסר לשם אכיפת החתימה על ההתחייבות לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים.

אין ספק כי מדובר במעשה שנמצא ברף חומרה גבוה, וזאת בשים לב להיקף הבנייה אשר בוצעה בקרקע שיעודה חקלאי, מצד אחד, ולעובדה כי מדובר בהרשעה שנייה בגין אותה עבירה ממש, מצד שני.

לכך יש להוסיף, כי חרף הזמן הרב שעבר מאז תום התקופה שבה נצטווה הנאשם להרוס את הבנייה, הוא לא הכשיר את הבנייה ולא נקט באמצעים ממשיים להכשרתה, עד לאחרונה.

בבואי לבחון את העונש ההולם בנסיבות העניין, אני מוצאת כי אין כל צורך להתייחס לרכיב של המאסר בפועל משום שהמאשימה אינה מבקשת להפעיל או להאריך עונש מאסר מותנה אשר הוטל על הנאשם בתיק הקודם, מחמת פגם שדבק בו.

אשר ליתר רכיבי הענישה - אין להתעלם מכך כי בתיק הקודם הוטל על הנאשם קנס בסכום גבוה כאשר אחד השיקולים שבית המשפט שקל לחומרה, היתה העובדה שנטען בפניו כי מדובר בקרקע ציבורית בעוד שבפועל - ועל כך אין מחלוקת - מדובר בקרקע ליעוד חקלאי.

יש להתחשב בנתון זה בו בבוא בית המשפט לקבוע את סכום הקנס שיש להטיל על הנאשם בתיק דנן.

לא אסיים מבלי להתעכב על המחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר למימוש ההתחייבות שנחתמה בתיק הקודם.

בהקשר זה, נכונה אני להניח כי ההתחייבות אכן נחתמה ע"י הנאשם, ולו בשל כך כי אין הוא טוען בצורה מפורשת כי אינו חתום עליה. יחד עם זאת, ברור על פניו כי בהתחייבות זו דבק פגם מהותי משום שבית המשפט בתיק הקודם ביקש לאכוף את החתימה על ההתחייבות בתקופת מאסר שעולה בהרבה מתקופת המאסר שבית המשפט רשאי היה להטיל עפ"י חוק, ומכאן, שהסנקציה אשר הוטלה לשם אכיפת החתימה ניתנה ללא סמכות בדין.

לצד השיקולים לחומרה אשר ציינתי לעיל, יש להתחשב לקולא בסכום הקנס אשר הוטל על הנאשם בתיק הקודם, לאור הנסיבות המפורטות מעלה, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה, כי הנאשם השכיל להתחיל בתהליך של הכשרת הבניה.

בשים לב למכלול השיקולים שציינתי לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנתיים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, ויורשע בגינה.

2.         קנס בסך של 18,000 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים שווים ורצופים בכל 15 לחודש, החל מ- 15/7/13 ובכל 15 לחודש עוקב.

            אי עמידה באחד התשלומים במועדם יביא לפירעון מידי של יתרת הקנס.

הנאשם יפנה למשרדי המאשימה לשם קבלת שוברים לתשלום הקנס.